מנגל פחמים או גריל גז: ההבדלים בטעם, בנוחות ובתחזוקה, ואיך בוחרים

אין כמעט שיחה ליד מנגל שלא מגיעה בשלב מסוים לוויכוח הזה. צד אחד אומר שבלי פחמים זה לא על האש, והצד השני עונה שבזמן שהפחמים עוד מתלבטים, הוא כבר סיים לאכול. שניהם צודקים, חלקית. מנגל פחמים וגריל גז הם שני כלים שונים, שכל אחד מהם טוב בדברים אחרים, והשאלה הנכונה היא לא מי טוב יותר, אלא מי מתאים לאופן שבו אתם מבשלים: כמה פעמים בחודש, לכמה אנשים, באיזה מקום, וכמה זמן וסבלנות יש לכם. הפוסט הזה לא ימליץ על מותג או דגם. הוא ינסה לפרק את הוויכוח לחלקים, כדי שתוכלו להחליט בעצמכם.

טעם: מה באמת יוצר את "טעם המנגל"

זו הנקודה שבה רוב הוויכוחים מתחילים, וגם הנקודה שבה יש הכי הרבה מיתוסים. הטעם המוכר של על האש נוצר משלושה מקורות עיקריים:

• צריבה. כשפני השטח של הבשר מגיעים לחום גבוה, מתרחשות תגובות כימיות שיוצרות קרום חום וטעמים עמוקים. זה קורה בכל משטח חם מספיק, גם במחבת.
• טפטופים. שומן ומיצים שמטפטפים על משטח לוהט מתאדים ונשרפים, והאדים עולים חזרה אל הבשר. זה חלק גדול ממה שאנחנו מזהים כ"טעם גריל".
• עשן. פחמים, ובמיוחד עצים, מוסיפים טעם עשן משלהם.

מנגל פחמים נותן את שלושתם. גריל גז נותן את שני הראשונים: ברוב הגרילים יש מעל המבערים פסים או משטחים שהטפטופים נופלים עליהם ומתאדים, כך שגם שם יש טעם גריל. מה שחסר בגז הוא בעיקר העשן. אפשר להשלים חלק ממנו בקופסת עישון קטנה עם שבבי עץ, אבל זה לא יהיה זהה. בבדיקות עיוורות של נקניקיות או של פרגיות, הרבה אנשים מתקשים להבדיל. בנתחים שמבשלים לאט עם עשן, ההבדל ברור יותר.

השוואה מהירה: מנגל פחמים מול גריל גז

נוחות: מתי כל אחד מנצח

אם המנגל שלכם הוא אירוע של שבת, עם חברים, שעתיים בחצר ובירה ביד, הזמן שלוקח לפחמים להתלבט הוא חלק מהכיף. אף אחד לא ממהר. אם אתם רוצים לצלות כמה פרגיות בערב רגיל אחרי העבודה, הזמן הזה הוא בדיוק מה שיגרום לכם לוותר ולהדליק את הכיריים.

גם השליטה שונה. במנגל פחמים, כדי לשנות חום מזיזים פחמים, מוסיפים או פותחים פתחי אוויר, והתגובה איטית. בגז מסובבים כפתור. מצד שני, שני אזורי חום, ישיר ועקיף, אפשריים בשניהם: בגז פשוט מדליקים חלק מהמבערים ומשאירים את האחרים כבויים. על הבנייה של שני אזורים במנגל פחמים, ועל סדר ההעלאה לרשת, כתבתי במדריך על האש כמו שצריך.

מי שמתכוון לעשן נתחים גדולים, לאט ולאורך שעות, ימצא שמנגל פחמים עם מכסה הוא נקודת פתיחה טובה יותר. הפרטים במדריך למעשנה ביתית.

מה יוצא טוב יותר על כל מנגל

בפועל, רוב האוכל יוצא טוב בשניהם. ובכל זאת, יש מאכלים שבהם ההבדל מורגש יותר:

• סטייקים עבים אוהבים חום ישיר גבוה מאוד, ומנגל פחמים עם גחלים צפופות נותן צריבה עמוקה במיוחד. בגריל גז חזק אפשר להגיע לתוצאה טובה מאוד, אם מחממים מספיק זמן מראש.
• ירקות, דגים ופרגיות דקות צריכים חום בינוני ושליטה עדינה, ושם הכפתורים של הגז נוחים מאוד.
• חצילים שלמים על הגחלים, עם הקליפה השרופה והטעם המעושן, הם כמעט בלעדיים לפחמים.
• עוף שלם או נתחים גדולים עובדים טוב בשניהם בבישול עקיף עם מכסה, ובפחמים מקבלים גם עשן.
• ארוחת בוקר על פלנצ׳ה, כלומר פלטה שטוחה שמניחים על הגריל, נוחה יותר בגז, כי החום אחיד וקל לכוונן אותו.

ומה עם גריל חשמלי?

יש גם אפשרות שלישית. גריל חשמלי לא מייצר להבה ולא דורש פחמים או בלון, ולכן הוא לפעמים היחיד שמתאים למרפסת קטנה, בכפוף לכללי הבניין. הטעם שלו קרוב יותר למחבת פסים מאשר למנגל, והחום המרבי שלו נמוך יותר. משתמשים בו רק עם שקע תקין ומוגן ממים, וכל עבודה על חיבור החשמל עצמו היא לחשמלאי מוסמך.

תחזוקה וניקוי

מנגל פחמים

הניקוי השוטף פשוט: אחרי שהאפר קר לגמרי, מפנים אותו לכלי מתכת ואחר כך לפח. אפר שנשאר בתחתית סופג לחות ומאיץ חלודה, ולכן לא משאירים אותו לפעם הבאה. את הרשת מברישים כשהיא חמה, לפני הבישול. אחת לעונה כדאי לבדוק את הרגליים, הידיות ופתחי האוויר, ולהשאיר את המנגל מכוסה או במקום מוגן מגשם.

גריל גז

כאן יש יותר חלקים. מגש השומן מתמלא, ושומן שמצטבר עלול להידלק, ולכן מרוקנים ומנקים אותו בקביעות. הפסים שמעל המבערים מתכסים בשאריות פחמניות ומנקים אותם מדי פעם. את המבערים בודקים לפי הוראות היצרן, כדי לוודא שהחורים שלהם לא סתומים ושהלהבה אחידה. להבה צהובה וגבוהה במקום להבה כחלחלה ויציבה היא סימן שמשהו לא תקין, ושווה לבדוק.

בטיחות: כל סוג והכללים שלו

שני הסוגים בטוחים כשמשתמשים בהם נכון, ושניהם מסוכנים כשלא. יש כללים משותפים: רק בחוץ, באוויר פתוח, על משטח יציב, רחוק מקירות, מסוככים, מצמחייה ומחומרים דליקים, עם מים או מטף בהישג יד, ובלי להשאיר אש בלי השגחה. ילדים ובעלי חיים מחוץ לאזור הבישול.

ועוד כלל משותף שקשור פחות לאש ויותר לידיים: כוויות. מלקחיים ארוכים, כפפה עמידה לחום ובגדים בלי שרוולים רחבים ומתנפנפים חוסכים הרבה כאב. המכסה והידיות של שני הסוגים מתחממים מאוד, וגם מנגל שכבה לפני שעה עדיין יכול לשרוף. אם קרתה כוויה, מקררים אותה במים זורמים פושרים-קרירים ולא בקרח, ובכוויה גדולה, עמוקה או בפנים פונים לטיפול רפואי.

פחמים

• לא מוסיפים נוזל הצתה לפחמים שכבר בוערים, גם אם נראה שכבו.
• לא מכניסים מנגל בוער או חם למקום סגור. פחמים פולטים פחמן חד-חמצני גם כשהם רק מעלים עשן קל.
• את הגחלים מכבים עד הסוף, ואפר מפנים רק כשהוא קר.

גז

• כל התקנה של קו גז קבוע, חיבור למערכת הגז של הבית או שינוי בה, היא עבודה של טכנאי גז מוסמך בלבד. זה לא פרויקט לסוף שבוע.
• את הגריל ואת הבלון מחזיקים ומפעילים רק לפי הוראות היצרן, ואם משהו לא ברור, שואלים את ספק הגז או איש מקצוע.
• מדליקים כשהמכסה פתוח, כדי שגז לא יצטבר מתחתיו.
• בלון גז נשאר בחוץ, זקוף, רחוק ממקורות חום, ולא במחסן סגור או במרתף.
• ריח של גז? לא מדליקים כלום, סוגרים את הברז אם זה בטוח, מתרחקים ומזמינים איש מקצוע. לא מנסים לאתר או לתקן דליפה בעצמכם.
• צינורות ומחברים שנראים סדוקים, יבשים או פגומים מחליפים דרך איש מקצוע או לפי הנחיות היצרן, לא מאלתרים.

שלושה בתים, שלוש החלטות

זוג בדירה עם מרפסת קטנה. מבשלים פעם או פעמיים בשבוע, בדרך כלל בערבי חול. כאן הנוחות מכריעה, אבל לפני כל החלטה בודקים מה מותר בבניין ובמרפסת, כולל תקנון הבית המשותף והנחיות הבטיחות, כי עשן ואש במרפסת צמודה לשכנים הם עניין רגיש. אם מותר, גריל גז קטן או חשמלי מתאים יותר משקית פחמים בכל ערב.

משפחה עם חצר, שעושה על האש בשבתות. הטקס הוא חלק מהעניין, הזמן קיים, והילדים אוהבים את האש. מנגל פחמים עם מכסה נותן כאן הכי הרבה: צלייה רגילה, בישול עקיף וגם עישון.

חברים שיוצאים הרבה לטבע. הם צריכים משהו נייד. מנגל פחמים קטן ומתקפל נכנס לבגאז׳ בלי בעיה, בתנאי שבודקים בכל מקום אם הבערת אש מותרת בו. על ההתארגנות כולה, מהצידנית ועד שקיות האשפה, כתבתי במדריך פיקניק בלי בלגן.

ויש גם משפחות שמגיעות בסוף לשניהם: גז לימי חול ופחמים לסופי שבוע. זו לא סתירה, זו הכרה בכך שמדובר בשני כלים.

שאלות שיעזרו לכם להחליט

1. כמה פעמים בחודש אתם באמת עושים על האש, ובאילו ימים?
2. איפה המנגל יעמוד, ומה מותר במקום הזה?
3. כמה זמן אתם מוכנים לחכות מההדלקה ועד האוכל?
4. האם עישון ובישול איטי מעניינים אתכם?
5. האם תיקחו את המנגל לטיולים?
6. מי ינקה, ומתי?

אם רוב התשובות הן "מעט זמן, הרבה פעמים, בבית", גז או חשמל כנראה יתאימו לכם. אם הן "יש זמן, חשוב לי הטעם, אני גם רוצה לעשן", פחמים. ואם אתם עדיין מתלבטים, נסו את שניהם אצל חברים לפני שאתם מחליטים.

טעויות נפוצות בשני העולמות

לא לחמם מראש. גם גריל גז צריך כמה דקות עם מכסה סגור כדי שהרשת תתחמם. בלי זה הבשר נדבק ולא נצרב.

להפעיל הכול על מקסימום. גם בגז, הכי חם הוא לא הכי טוב לכל דבר. עוף עם עצם צריך אזור מתון.

להזניח את מגש השומן. בגז, זה הגורם הנפוץ לשריפות קטנות ומפחידות.

לקנות לפי הוויכוח ולא לפי ההרגלים. מי שמשוכנע שרק פחמים "אמיתיים", אבל בפועל מבשל בערבי חול אחרי יום ארוך, ימצא את המנגל עומד מכוסה בחצר רוב השנה. וההפך: מי שאוהב את הטקס ייתכן שישתעמם מגריל שנדלק בלחיצת כפתור. הכלי הנכון הוא זה שתשתמשו בו.

לחשוב שמכסה זה רק לגשם. המכסה הוא כלי בישול: הוא הופך את המנגל לתנור וחוסך הרבה הפיכות מיותרות.